טענות התובעים
התובעים הגישו תביעה על סך 202,692 ש"ח, בטענה כי דירתם, שהובטחה להם למסירה באוגוסט 2019, נמסרה בפועל רק בפברואר 2021. לטענתם, הדירה נמסרה כשטרם תוקנו בה ליקויים שונים. התובעים דרשו פיצוי בגין העיכוב, שלטענתם, אמור להסתכם ב-230,983 ש"ח, בהתאם לשכר דירה חודשי של 8,500 ש"ח. לאחר הפחתת חוב ליזם, נותרה לטענתם יתרת חוב של 152,595 ש"ח. בנוסף, הם תבעו 30,733 ש"ח בגין יתרת דמי ערבות חוק מכר ו-19,364 ש"ח בגין שינויים שבוצעו בסלון ללא הסכמתם.
טענות הנתבע
היזם טען כי מועד המסירה החוזי היה אמצע ספטמבר 2019, וייחס את העיכובים לבקשות רבות לשינויים בדירה מצד התובעים, אשר הצריכו תיקונים בהיתר הבנייה. עוד טען כי התובעים התעכבו בתשלום עבור השינויים, דבר שגרר ריביות פיגורים. לטענתו, טופס 4 לאכלוס התקבל כבר בנובמבר 2021, אך לא נמסר לתובעים בשל יתרת תשלום של 450,000 ש"ח. בסופו של דבר, התובעים השלימו תשלום של 380,000 ש"ח, לאחר שהיזם ויתר מרצונו על סך של 78,388 ש"ח. הנתבע אף הציע פיצוי נוסף בסך 70,000 ש"ח, אך התובעים סירבו להצעה ופנו להליך משפטי.
הכרעת בית המשפט
השופט רונן פלג קבע כי מועד המסירה החוזי היה 15 בספטמבר 2019, בתוספת 30 ימי התארגנות, דהיינו 15 באוקטובר. ואולם, הדירה נמסרה בפועל רק ב-22 בפברואר 2021, דהיינו עיכוב של 16 חודשים ושבעה ימים. בית המשפט דחה את טענת היזם לעיכוב של 40 יום בשל מגפת הקורונה, מאחר שלא הוצגו ראיות קונקרטיות לכך.
מומחה מטעם בית המשפט העריך את שווי דמי השכירות של דירה דומה באזור בכ-6,800 ש"ח לחודש.
בהתבסס על שומה זו, קבע בית המשפט את סכום הפיצוי המגיע לתובעים בסך של 151,725 ש"ח. לאחר ניכוי הסכום ששולם להם כפיצוי קודם לכן, בסך של 78,388 ש"ח, עמד יתרת החוב על 73,337 ש"ח.
השופט פלג מתח ביקורת על שני הצדדים על כך שלא הגיעו להסדר קודם לכן, וציין כי היזם הציע לתובעים 70,000 ש"ח כדי להימנע מהליכים משפטיים. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של למעלה מ-5,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ש"ח.
סיכום
מקרה זה מדגיש את החשיבות של תנאים חוזיים ברורים ותקשורת בזמן אמת בין יזמים לקונים בפרויקטים של התחדשות עירונית. פסק הדין ממחיש את ההשלכות הכספיות המשמעותיות עבור יזמים אשר אינם עומדים בלוחות הזמנים שסוכמו.