הכנסת אישרה את הצעת "חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים" (הוראת שעה – חרבות ברזל) נוסח החוק מעלה שינוי דרמטי בתחום הרישוי במסגרתו מחייבת המדינה את הוועדות המקומיות לדון בכל בקשה להיתר אשר מגיעה לפתחן בתוך 90 יום מרגע הגשתה.
על פי נוסח החוק, שנכנס לתוקף ב-16.11 כהוראת שעה התקפה לשנה, במקרה בו "הוגשה בקשה להיתר הטעונה אישור של ועדה מקומית ולא החליטה הוועדה המקומית בבקשה בתוך 90 ימים ממועד קליטתה", ישנם שני תרחישים אפשריים.
במקרה שבו הבקשה היא להיתר בנייה של 40 יח"ד לפחות: "יהיו הסמכויות הנתונות לוועדה המקומית לגבי אותה בקשה – נתונות לוועדת הערר. ועדת הערר רשאית להמשיך לדון בבקשה מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית". מי שאחראי על העברת הבקשה לוועדת הערר הוא מזכיר הוועדה המקומית, ועליו לעשות זאת בתוך 5 ימים מתום התקופה בת 90 הימים.
בבקשה כוללת 12 יח"ד לפחות, ובהן תוספת של שתי יחידות דיור לפחות, החוק משאיר את הברירה בידי מבקש ההיתר. הוא רשאי להעביר את הבקשה לוועדת הערר, ויכול לבחור גם שלא לעשות זאת.
על ועדת הערר לדון בבקשה ותכריע בהתנגדויות, אם הוגשו, בתוך 45 ימים מהמועד שבו הבקשה הועברה אליה. ככל שהוועדה החליטה לאשר את הבקשה שהוגשה, היא תעביר את החלטתה לרשות הרישוי המקומית לשם החלטה למתן ההיתר.
אם רשות הרישוי לא החליטה על מתן היתר בתוך 20 ימים, "רשאי מגיש הבקשה להעביר את הבקשה לרשות הרישוי הארצית לשם הוצאת היתר, ויהיו נתונות לה כל הסמכויות הנתונות לרשות הרישוי המקומית, כולל גביית חיובים שונים. בנקודה זו מופיעה סנקציה נוספת כלפי רשות הרישוי שהתמהמה, והיא כי זו תקבל רק 40% מאגרת הרישוי שנגבתה על ידי ועדת הרישוי הארצית.
