סטלבט בקיבוץ על ההתיישבות הכפרית בישראל – צוללים לנדל"ן 42

בישראל יש מספר צורות של התיישבות כפרית ובעיקרן הקיבוצים והמושבים. ההבדל בין צורות ההתיישבות הוא בעיקר במבנה החברתי כלכלי שלהן, כאשר בקיבוץ כל החברים הם קולקטיב וכל הרכוש הוא משותף, במושב עובדים יחידת הבסיס היא המשפחה, כאשר לכל משפחה יש נחלה עצמאית וישנם שטחי עיבוד משותפים וכן אלמנטים שיתופיים נוספים, המושב השיתופי כולל אלמנטים משתי הגישות ודומה יותר לקיבוץ.

ישנו שיח על ההתיישבות הכפרית בישראל. יש הטוענים כי הם קיבלו קרקעות בחינם וחיים על חשבון אחרים שעבדו קשה לקנות דירה, יש הטוענים כי אלה הציונים האמיתיים והם בוני המדינה. 

על מספר עובדות אי אפשר לחלוק – ההתיישבות הכפרית בישראל הייתה חלק משמעותי מבניין הארץ, מעיבודה, פיתוחה, הקמתה והגנתה. המדינה הכירה בחשיבות המשך ההתיישבות הכפרית בתכניות ארציות כגון תמ"א/35 אם כי הצהירה במקביל כי היא יכולה לגזול חלק משטחי ההתיישבות במסגרת חוק הותמ"ל.

היום נדבר על איך בכלל אפשר לקחת מהיישובים את הקרקעות שלהם ומה מעמדם החוקי בקרקע. כמו שודאי אתם זוכרים צורות הבעלות המרכזיות של נדל"ן בישראל היא או בעלות פרטית – בנסח הטאבו הבעלים הרשום הוא אדם או חברה, או חכירה – שכירות של מעל 25 שנה מאדם פרטי, מחברה, מעירייה, מכנסייה, אך בעיקר מרשות מקרקעי ישראל (על חכירה מרשות מקרקעי ישראל אפשר לקרוא כאן 

למושבים והקיבוצים ישנו מעמד משפטי אחר והוא נקרא בר רשות, כלומר יש לו רשות להשתמש בקרקע אך הוא איננו הבעלים הרשום של הקרקע.

מושבים וקיבוצים חתומים על הסכם מול רשות מקרקעי ישראל שהקרא הסכם משבצת – הסכם שכירות מתחדש כל 3 שנים. משבצת הוא השם שניתן לכל השטח המושכר ליישוב. סוג הבעלות הזאת איננה פשוטה, וכרוכה באמון גבוה בין הצדדים. השוכר מצדו משקיע המון בנכס, בהקמת בית מגורים, בעיבוד חקלאי של הקרקעות והשבחת המקום, והמשכיר מצדו בוטח בשוכר כי הוא עושה שימוש מיטבי בקרקע לאורך השנים. 

בדרך כלל הסכמי המשבצת מורכבים ממספר חלקים – חלקות מגורים, בהם נמצאים מגרשי המגורים של חברי היישוב וחלקות חקלאיות. ישנם סוגים שונים של חלקות חקלאיות, במושבים למשל יש חלקות פרטיות וחלקות משותפות. לפני מספר שנים, החליטו במועצת מקרקעי ישראל להגדיל את רמת הודאות של השוכרים והחליטו לתת לשוכר אפשרות להעביר את מגרש המגורים שלו לבעלות פרטית, ואפילו לחלק אותו ל-3 מגרשים כך שיידע שהוא ממשיך להיות הבעלים של ביתו גם בסיום הסכם השכירות. עד אז, את הנחלה אפשר היה להעביר רק ל"בן ממשיך" אחד, ולא להעבירה בחלקים לכל הילדים של המשפחה.

את החלקות החקלאיות לא ניתן להעביר לבעלות והן עדיין תחת הסכם המשבצת המתחדש. בתוך ההסכם הזה ישנו סעיף מיוחד שנקרא סעיף השבה. הסעיף קובע כי במידה והקרקע תשנה את ייעודה מייעוד חקלאי לייעוד מסחרי (מגורים, תעסוקה, מסחר וכו') רשות מקרקעי ישראל רשאית להשיב לעצמה את הקרקע. 

סעיף זה מצד אחד מאפשר לרשות מקרקעי ישראל לפתח אזורי תעסוקה, שכונות מגורים חדשות שישרתו את המשך גידול האוכלוסייה בישראל, ומהצד השני יכול לפגוע מאוד במי שפרנסתו כל חייו הייתה העיבוד החקלאי של הקרקע.

מי שאין לו עבודה אחרת, קרקע אחרת או הכשרה אחרת עלול להיקלע למצב לא פשוט כלכלית ותעסוקתית. מובן כי פגיעה בחקלאות ובשטחים פתוחים היא גם פגיעה בציבור.

זהו האיזון אשר נדרשים אליו כאשר מתכננים שכונות חדשות ובוחרים היכן למקמן. 

בפעם הבאה שאתם שומעים אמרות על מחזיקי הקרקעות בהתיישבות הכפרית, זכרו את הקושי באיזון העדין בין המשך ההתיישבות הכפרית, החקלאות המקומית והשמירה על השטחים הפתוחים מול הגידול הטבעי והצורך בהקמת שכונות חדשות ואזורים עירוניים חדשים.

שמאית מקרקעין יעל סער סמנכ"ל אנגלו סכסון תל אביב

חברת מועצת העיר כפר סבא מטעם סיעת כפר סבא מתקדמת

שאלות ליעל סער