רקע של פרויקט ההתחדשות העירונית יד התשעה
שכונת יד התשעה, המוכרת גם בשם שביב, ממוקמת בשולי הרצליה, בקרבת כביש 531. השכונה הוקמה במקור בשנות ה-50 כמחנה מעבר למהגרים, והתמודדה במשך זמן רב עם אתגרים חברתיים-כלכליים. בשנת 2015, עיריית הרצליה הכריזה על תוכנית התחדשות עירונית שאפתנית שמטרתה להחיות את השכונה. הפרויקט נתקל בתחילה במכשולים משמעותיים, כולל התנגדות חזקה מצד התושבים וסכסוכים משפטיים עם היזמים, י.ח. דמרי ו-NBS, שזכו בחוזה התכנון הראשוני.
בשנת 2015 הודיעה עיריית הרצליה על כוונתה לקדם הליך התחדשות עירונית רחב היקף על מנת לחדש את השכונה בשלמותה, וב-2016 זכו י.ח. דמרי ו-NBS ב"קול קורא" שפרסמה עיריית הרצליה לתכנון השכונה.
ביולי 2019 הודיעה העירייה כי בעקבות התנגדות תושבי השכונה הוחלט להקפיא את הפרויקט. לאחר מכן שבו הצדדים לעבוד יחד לתקופה קצרה, עד שבאפריל 2021 הודיעה העירייה לחברות על ביטול ההסכם, בטענה כי החברות הפרו את ההסכם הפרות יסודיות, וכי התכנון אינו מתקדם בקצב סביר, "דבר שאינו מותיר כל ברירה לעירייה אלא להודיע על ביטול ההסכם".
בינואר 2023 הגיעו עיריית הרצליה והיזמים להסכם לאחר הליך גישור שאפשר את התקדמות התכנון של השכונה. ובחודש יוני 2024 הודיעה עיריית הרצליה כי בשיתוף בשיתוף הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, היא מקדמת תכנית להתחדשות עירונית לשכונת יד התשעה. השכונה תתוכנן על ידי צוות תכנון מטעם עיריית הרצליה והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. לאחר הכנת התכנית, היא תוגש לאישור הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה.
תביעת הדיבה
תביעת הדיבה בשכונה בהרצליה נבעה ממחלוקת בין חברי ועד השכונה על בחירת יזם לפרויקט פינוי-בינוי. הסכסוך הסלים להאשמות הדדיות של הוצאת דיבה, כשכל צד מאשים את האחר בהפצת מידע שקרי ומזיק. התובעים, חברי ועד השכונה, טענו כי הנתבע פרסם הצהרות מכפישות במטרה להכפיש אותם ולהטות את דעת התושבים לטובת יזם מסוים. הנתבע טען מנגד כי התובעים גם הוציאו את דיבתו בהצהרותיהם. השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בהרצליה קבעה כי שני הצדדים עסקו בהתנהגות מכפישה. היא הורתה לנתבע לשלם 20,000 ש"ח לתובעים ולתובעים לפצות את הנתבע ב-3,000 ש"ח. פסק דין זה הדגיש את אופיו האינטנסיבי והאישי של הסכסוך בתוך הקהילה.
פסיקת בית המשפט והשלכותיה
השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום ביחא פסקה כי שני הצדדים בתיק הוצאת דיבה בשכונת יד התשעה אשמים בהוצאת דיבה זה על זה. הנתבע חויב לשלם 20,000 ש"ח לתובעים, בעוד שהתובעים נדרשו לפצות את הנתבע ב-3,000 ש"ח. השופטת ציינה את אופיין המשמיץ של אמירות ספציפיות, כגון טענות שקריות על דרישות כספיות ומונחים פוגעניים שנעשה בהם שימוש כנגד חברי הוועדה. פסיקה זו מדגישה את הסכסוך העז סביב פרויקט ההתחדשות העירונית, ומבליטה את הצורך בשיתוף פעולה בין התושבים כדי לקדם בהצלחה את פיתוח השכונה.
