<!-- Global site tag (gtag.js) - Google Ads: 456021424 -->
<script async src="https://www.googletagmanager.com/gtag/js?id=AW-456021424"></script>
<script>
window.dataLayer = window.dataLayer || [];
function gtag(){dataLayer.push(arguments);}
gtag('js', new Date());
gtag('config', 'AW-456021424');
</script>
מה אומר החוק?
בגדול – מטרתו של החוק היא גביית חלק מהכנסות מארנונה שאיננה למגורים ברשויות המקומיות והעברת מענקים לרשויות בעבור הענקת היתרי בנייה.
בקטן – שנת האפס היא 2022.
הצד הנותן:
כל שנה יבחנו את הגידול בהכנסות הארנונה שאיננה למגורים, ומההפרש יועבר אחוז מסוים לקרן, כתלות בגובה ההכנסה מארנונה שאיננה למגורים פר תושב, כאשר ברשויות בהן יש גבייה מעל 2,000 ₪ לתושב יופרש 49% מהגידול וברשויות בהן יש פחות מ500 ₪ לתושב יופרש 10% מהגידול. הסכום הזה יופרש כל שנה ובכל שנה יגדל בהתאם לאותם התנאים.
בשלב מסויםהשבוע דובר על הפחתת 49%ל28%.
נתרגם רגע לשפה של בני אדם –
ברשות "נפלא פה" גרים 1,000 תושבים. בשנת 2022 הרשות גבתה 2,500,000 ₪ מארנונה שאיננה למגורים, כלומר 2,500 ₪ לתושב, לכן היא ברף הגבוה ביותר של 49%.
נניח ובשנת 2023 הגבייה שלה תעלה ל-2,700,000 ₪, היא תעביר לקרן 98,000 ₪ (49% מגידול של 200 אלף).
לעומת זאת ברשות "נחמד פה" גרים 5,000 תושבים ושנת 2022 הרשות גבתה 2,400,000 ₪, כלומר 480 ₪ לתושב, ואם היא תגדיל את ההכנסה ל-2,600,000 ₪, תעביר לקרן 20,000 ₪ (10% מהגידול).
הצד המקבל:
כל רשות אשר הנפיקה היתרי בנייה בין השנים 2018-2021 תקבל 1,500 ₪ עבור כל יחידות דיור כל שנה. על היחידות שניתן להם היתר החל משנת 2021 יועבר סכום של 2,000 ₪ כל שנה החל מ-3 שנים לאחר הנפקת ההיתר.
לא נקבעו פרמטרים כלכליים לגבי זהות המקבל, אלא רק עובדת הנפקת היתרי בנייה.
למה בכלל עושים את זה?
משק עירוני מתבסס על סל של הכנסות:
עיריות חזקות יותר כלכלית הן עיריות שממצות את אפשרויות הגבייה שלהן ובמיוחד כאלה עם אזורי תעסוקה גדולים המספקים לרשות הכנסות גבוהות.
דו"ח של משרד הפנים מ-2020 בדק את הגרעון שנוצר בשל הקמת יח"ד ברשות מקומית. בממוצע הגרעון הוא 3,500 ₪ ליח"ד, כאשר ברשויות עד 50,000 תושבים הגרעון הממוצע הוא כ-3,200 ₪ וברשויות גדולות כ-4,000 ₪. ככל שהרשות באשכול סוציואקונומי נמוך יותר, הגרעון גבוה יותר בממוצע, וצריך לפצות על הגרעון הזה באמצעות הקמת אזורי תעסוקה.
לכן, רשויות מקומיות פועלות להקים אזורי תעסוקה לפני שמקימות יחידות דיור בכדי שיהיו להם את התנאים הפיננסיים לממן את השירותים הנדרשים לתוספת האוכלוסייה.
הרעיון בבסיס החוק הוא פשוט – ניקח מערים שיש להם הרבה הכנסות מארנונה שאיננה למגורים וניתן אותו לרשויות שבונות הרבה יחידות דיור וכך נתקן את העיוות וניתן תמריץ חיובי לבנייה של דיור ואז נוכל להגדיל משמעותית את ההיצע.
בסך הכל רעיון רומנטי, אבל הביצוע לא כל כך.
מה הבעיה?
עדיין ישנו צורך להשלים את הגרעון העתידי באמצעים אלטרנטיביים, ולכן התמריץ להקמה איננו מספיק.
2. אין פה באמת סיוע לחלשים. רשויות מוחלשות שממילא סובלות מחוסר איזון תקציבי לא מקבלות תוספת שתתרום לאיכות החיים שלהן, אלא יקבלו מענק רק אם יבנו וייצרו לעצמן בור תקציבי גדול יותר. לכן במקום להקטין את חוסר השוויון למעשה מגדילים אותו. רשות שהייתה חלשה תקציבית תייצר גרעונות גדולים יותר אם לא תפעל אקטיבית לתוספת משמעותית של אזורי תעסוקה ומסחר.
את האבסורד אפשר לראות בטבלאות אשר הוצגו, בהן רשויות כמו אשדוד ואילת משלמות עשרות מליוני ₪, בעוד רמת גן מקבלת עשרות מליוני ₪, בגלל התמריץ שמבוסס דיור בלבד.
3. בערים עם אזורי תעסוקה משמעותיים אשר תשלם תשלומים גבוהים לקרן תהיה מוטיבציה לאשר ולקדם אזורי תעסוקה נוספים כדי להגיע לאותן הכנסות, וכך ייווצר היצע מדומה נוסף שרק ירכז עוד יותר את אזורי התעסוקה ולא יפזר אותם, כלומר ירחיק עוד יותר את צמצום הפערים.
4. יש פה דריסת רגל גסה של השלטון המרכזי בהתנהלותן העצמאית של הרשויות המקומיות. השלטון בישראל הוא שלטון ריכוזי. לרשות המקומית אסור להקים רמזור ללא אישור משרד התחבורה, אסור לשנות את תעריף הארנונה או להעלות את שכר המורים. בכל העולם סמכויות עוברות מהשלטון המרכזי אל השלטון המקומי, אך בישראל נראה שהמגמה הפוכה. בזמן מגיפת הקורונה ראינו כולנו את חשיבותה של הרשות המקומית להתנהלות היומיומית והשפעתה על חיינו. עצמאות הרשות בקביעת צביון החיים, בשירותי החינוך, התחבורה, הרווחה ועוד חשובה וקריטית, והצעת החוק מתערבת בניהול התקציב העירוני, מעבירה כספים לשליטה ממשלתית ובפועל יוצרת שוטים נוספים להכפפת הרשויות המקומיות למרותן.
עדות אפשר לראות בהצעת החוק שאיננה כוללת מנגנון קיזוז. רשות שצריכה לשלם סכום אך הנפיקה היתרים לא תתקזז, אלא נדרשת להעביר את הסכום לקרן ולקבל את המענקים. אין סיבה לא לערוך קיזוז, חוץ מהצורך בשליטה על הכספים.
מה באותיות הקטנות?
הצעת החוק כוללת דברים נוספים:
סיכום ודעתי האישית
מדובר פה בכשלון קולוסאלי של מדינת ישראל. ישנם 2 חטאים קדמוניים שהביאו אותנו עד הלום –
חוק ההקפאה משנת 1992 אשר מנע מהרשויות לגבות ארנונה בהתאם לצרכים, לשירותים אשר מעוניינים לספק, לשינויים בדמוגרפיה ולתמהיל העסקים והמגורים ברשות יצר את העיוות אשר מתעדף בניית תעסוקה ומסחר על פני בנייה למגורים.
החטא השני הוא הקמת הותמ"ל והבנייה המואצת למגורים בעשור האחרון. מאז שהוקמה הותמ"ל, אשר מטרתה המוצהרת היא לקדם תכניות של דיור, וכינונם של הסכמי הגג, ערים צמחו בצורה מואצת ומהירה, כאשר קצב פיתוח אזורי התעסוקה לא עמד בקצב, מה שפגע בחוסן הכלכלי של הרשויות.
את הכשלון מנסים לפתור על ידי התערבות בעצמאות הפיננסית של השלטון המקומי, תוך ניסיון להגדיל את התלות שלו בשלטון המרכזי.
ברור שאין פה עזרה לחלש, שהרי המענקים ניתנים רק למי שמעמיק עוד יותר את הגרעון העתידי שלו ובעתיד ישנו פתח להסבת הכספים למטרות אחרות.
קידום הקרן במסגרת חוק ההסדרים פותחת פתח לשינויים שעלולים לעשות בה בשנים הבאות – אם פתאום יוחלט לגבות 70% ולא 49%? מי יעצור את הזרם מלהפוך לשטף?
את העיוות בארנונה ניתן לתקן, אך לא בדרך זו. פערים יש לצמצם, אך כאן אין לא צמצום פערים ולא פתרון משבר הדיור, רק החלשה שיטתית מכוונת בשלטון המקומי ופגיעה בשירות שניתן לתושבים – פגיעה שתהיה בכל תחומי החיים.
חובה להתנגד לקרן הארנונה, אני מחזקת את ידי ראשי הערים והשלטון המקומי בבחירתם האמיצה לעמוד כחומה בצורה ולשמור על איכות חיי התושבים ועצמאות הרשות המקומית.
שמאית מקרקעין יעל סער סמנכ"ל אנגלו סכסון תל אביב
חברת מועצת העיר כפר סבא
מטעם סיעת כפר סבא מתקדמת
משרד תיווך או קבלן צרו איתנו קשר לפרסום מיידי באתר