ירידה של כחצי אחוז במחירי הדירות בחודשיים האחרונים איננה קריסה. זו עצירה. נשימה. תיקון קל אחרי שנים שבהן המחירים דהרו קדימה מהר יותר מהיכולת של משקי הבית לעמוד בקצב. מי שמצפה לירידות חדות, רוחביות ומהירות – כנראה יתאכזב. שוק הדיור הישראלי פשוט לא עובד כך.
הפערים בין האזורים מלמדים לא מעט על הלך הרוח. ירושלים עולה, הדרום נחלש, תל אביב והמרכז מתנדנדים. זה לא מקרי. הביקוש לא נעלם – הוא הפך סלקטיבי. אנשים קונים פחות מתוך פחד להישאר בחוץ, ויותר מתוך חישוב קר. איפה שיש ודאות, תשתיות, חינוך וקהילה – המחירים מחזיקים. איפה שהסיכון גבוה יותר – השוק מגיב מהר.
ובשרון? כאן הסיפור שונה. אין נפילות, אבל גם אין אופוריה. רעננה, כפר סבא, הוד השרון והרצליה נמצאות במצב של “המתנה פעילה”. העסקאות קיימות, אבל כל אחת מהן נבחנת בזכוכית מגדלת. הקונים מדויקים יותר, המוכרים זהירים יותר, והיזמים – מפוכחים.
וזו אולי הנקודה החשובה: שוק מפוכח הוא שוק שעובד נכון. פחות הבטחות, פחות מספרים מנופחים, יותר בדיקה של כדאיות אמיתית. מי שמוכר היום חייב להבין שהשוק לא מתגמל פנטזיות. מי שקונה – מגלה הזדמנויות שלא היו כאן בשנתיים האחרונות, בעיקר בפרויקטים של התחדשות עירונית ובדירות יד שנייה שמחירן חזר לקרקע.
השאלה הגדולה איננה אם המחירים יעלו או ירדו בעוד חצי אחוז. השאלה היא האם נחזור לראות שוק שמתנהל בקצב אנושי, עם עסקאות הגיוניות ויכולת תכנון. במובן הזה, הנתונים האחרונים הם לא חדשות רעות – אלא סימן להתבגרות.
אחרי תקופה ארוכה של קיפאון רגשי ופחד מהחלטות, ייתכן שדווקא עכשיו מתחילה חזרה זהירה לשוק. לא בריצה, לא בפאניקה – אלא בצעדים שקולים. ולפעמים, זה בדיוק מה ששוק הנדל״ן צריך.