אבל בשרון, שבו כמעט כל עיר גדולה נמצאת בעיצומם של מהלכי התחדשות, ציפוף ופיתוח, הקדנציה של גדרון הייתה הרבה יותר מסיפור של מספר יחידות דיור. היא המחישה פעם אחר פעם את המתח המובנה בין שתי קומות של מערכת התכנון: העירייה והוועדה המקומית מצד אחד, והוועדה המחוזית, המייצגת את מערכת התכנון של המדינה, מצד שני.
ערב לפני ההודעה: "מוסדות התכנון לא מנותקים ממה שקורה בשטח"
רק ערב לפני פרסום החלטתו השתתף גדרון באסיפה השנתית והרמת הכוסית של ארגון הקבלנים נתניה והשרון הצפוני. מיקומי היה שם ותיעד את הדברים.
"שלא תחשבו שמוסדות התכנון מנותקים ממה שקורה בשטח. אנחנו יודעים שהיזמים והקבלנים נמצאים בתקופה לא פשוטה."
גדרון דיבר בין היתר על אחת הבעיות שמטרידות כיום יזמי התחדשות עירונית: הזמן שחולף בין הכנת תוכנית לבין אישורה. לדבריו, בתקופה הזו הריבית, עלויות הבנייה ומחירי הדירות עשויים להשתנות באופן דרמטי, בעוד שהתוכנית הכלכלית שעליה התבסס הפרויקט נכתבה לעיתים שנה ואף יותר קודם לכן.
בשלב מסוים אמר לקבלנים:
"אחרי שראיתי מה אתם עוברים, אני לא עובר לצד שלכם ואני לא מקנא בכם."
גדרון לא הודיע באותו ערב כי בכוונתו לסיים את תפקידו. אבל יממה לאחר מכן, כאשר נודעה החלטתו, קשה שלא לקרוא מחדש את הדברים שאמר לאנשי הענף.
מי באמת מתכנן את העיר?
מאחורי חלק גדול מהעימותים שליוו את כהונת גדרון נמצאת שאלה שתמשיך ללוות את מחוז המרכז גם אחריו: מי צריך לקבל את ההחלטה הסופית על עתידה של עיר – הנהגת העיר שנבחרה על ידי התושבים ומכירה את צרכיה, או מוסדות התכנון של המדינה, שמסתכלים על צורכי הדיור, התחבורה והתשתיות בראייה מחוזית וארצית?
לעירייה ולוועדה המקומית כוח משמעותי בתכנון, אבל לא בכל תוכנית נמצאת ההכרעה הסופית בידיהן. תוכניות משמעותיות רבות הן בסמכות הוועדה המחוזית. במקרים כאלה הוועדה המקומית דנה בתוכנית ומעבירה את עמדתה, אך ההכרעה נתונה למחוזית. גם כאשר הרשות המקומית מתנגדת לתוכנית, אין משמעות הדבר בהכרח שהתוכנית נעצרת.
במילים פשוטות: בתוכניות שבסמכות מחוזית, יזם יכול במקרים המתאימים להמשיך במסלול התכנוני גם כאשר העירייה אינה תומכת בתוכנית. זו אינה "עקיפה" של העירייה במובן של הוצאתה מההליך – אבל בהחלט מדובר במערכת שבה לעירייה אין זכות וטו.
ההיגיון ברור: המדינה אינה רוצה שעיר אחת תוכל לחסום תוכנית שהיא רואה בה אינטרס אזורי או לאומי. מנגד, ראשי הערים טוענים שהם אלה שיצטרכו להתמודד עם התוצאה – עוד אלפי תושבים, בתי ספר, גנים, כבישים, ניקוז, שטחי ציבור ושירותים עירוניים.
וכאן מתחיל מאבק הכוחות.
ברוידא: "הרעה החולה של הרשויות המקומיות היא הוועדות המחוזיות"
ברעננה הגיע המתח הזה לעימות פומבי. ראש העיר חיים ברוידא יצא בחריפות נגד הוועדות המחוזיות וטען כי הן אינן מכירות מספיק את צורכי הערים.
"הרעה החולה של הרשויות המקומיות היא הוועדות המחוזיות."
ברוידא הצביע בין היתר על המחלוקת סביב כפר בתיה, וטען כי העירייה הגיעה להבנות על היקף של 1,250 יחידות דיור בעוד שבמחוז קודמה כמות גדולה בהרבה.
"אני לא צריך את השמרטפות שלהם. באתי עם חזון, תנו לי לממש אותו. הם רק שמים רגליים."
חשוב להדגיש: זו לא הייתה בהכרח מערכת יחסים אישית עוינת בין ברוידא לגדרון. השניים גם קיימו שיח ישיר בענייני התכנון, וברוידא אף סיפר במרץ 2025 כי ישב עם גדרון במשך כמעט שעה וכי גדרון "מבין את המצוקה שלנו בעניין של כפר בתיה".
דווקא הפער הזה ממחיש את הסיפור: ניתן לקיים מערכת יחסים מקצועית – ובאותו זמן לנהל מחלוקת עמוקה על השאלה מי צריך להחזיק בכוח התכנוני.
רפי סער: "אני לא צריך את הוועדה המחוזית"
גם ראש עיריית כפר סבא רפי סער לא חסך ביקורת מהוועדה המחוזית.
לאחר החלטה של הוועדה המחוזית בנושא תוכנית ההתחדשות הבניינית בעיר, סער הגדיר את הוועדה ככזו ש"מנותקת מהשטח ומהמציאות" ודיבר על "החלטות תמוהות מאוד, לא סבירות ולא הגיוניות".
המשפט החריף ביותר שלו היה קצר:
"אני לא צריך את הוועדה המחוזית."
סער אף טען כי הוועדה נכנסת לעימותים בלתי סבירים עם ראשי ערים בשרון. מאחורי הדברים עומדת אותה תפיסה: עירייה שמחזיקה מערכת תכנון מקצועית ומכירה את צורכי התושבים צריכה, לשיטתו, לקבל עצמאות רחבה יותר בקביעת עתידה.
כוכבי: "מקדשים מספרי יחידות דיור על פני כל דבר אחר"
בהוד השרון הגיע העימות סביב תוכנית הר/1202. ראש העיר אמיר כוכבי טען כי הוועדה המחוזית מרכז בהרכבה הנוכחי:
"מקדשת רישום של מספרי יחידות דיור על פני כל דבר אחר."
כוכבי טען כי הדבר נעשה ללא מתן משקל מספק לתחבורה, תעסוקה, שירותים ציבוריים וקיימות כלכלית של העיר.
זה בדיוק המקום שבו המחלוקת הופכת ממאבק סמכויות לשאלה מהותית על עתיד השרון: האם הצלחה תכנונית נמדדת במספר הדירות שאושרו – או באיכות העיר שתיווצר סביבן?
ואז מגיע המשפט של גדרון: "אנחנו לא מנותקים"
על רקע הדברים של ברוידא, סער וכוכבי, המשפט שבחר גדרון לומר לקבלנים בנתניה ערב הודעתו מקבל משקל אחר:
"שלא תחשבו שמוסדות התכנון מנותקים ממה שקורה בשטח."
קשה להתעלם מהאירוניה. במשך כהונתו כמה מראשי הערים הבולטים בשרון טענו, כמעט באותן מילים, שמערכת התכנון המחוזית כן מנותקת מהשטח.
מנקודת מבטה של הוועדה המחוזית, כמובן, התמונה אחרת. תפקידה אינו לאשר אוטומטית את רצונה של כל רשות מקומית. היא נדרשת לבחון גם את צורכי הדיור של המדינה, שימוש יעיל בקרקע, צפיפות, תשתיות ותחבורה שחוצה גבולות מוניציפליים.
אפשר לתמצת את המחלוקת במשפט אחד: המדינה סופרת גם את הדירות שהשרון צריך לבנות; ראשי הערים סופרים גם את בתי הספר, הכבישים והשירותים שיצטרכו לספק למי שיגור בהן.
כ־100 אלף יחידות דיור בארבע שנים
גדרון נכנס לתפקיד בספטמבר 2022. במהלך ארבע שנות כהונתו אושרו במחוז מרכז תוכניות בהיקף של כ־100 אלף יחידות דיור, לצד תוכניות כוללניות ותשתיות.
בהודעתו על החלטתו לסיים את התפקיד אמר:
"אני מסיים את תפקידי בתחושת סיפוק גדולה. בתקופת כהונתי פעלנו לקיצור ולייעול הליכי התכנון, תוך שמירה על רמה תכנונית גבוהה וקידום תוכניות שייתנו מענה לצורכי הפיתוח והדיור במחוז."
מנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן שיבח את עבודתו וציין את תרומתו לקידום הליכי התכנון ולחיזוק שיתופי הפעולה עם הרשויות המקומיות.
ומה עכשיו? זה כבר הרבה יותר משאלה של זהות המחליף
סיום כהונתו של גדרון אינו מסיים אף אחד מהוויכוחים האלה. להפך.
בשנים הקרובות צפויות ערי השרון להתמודד עם גל עצום של התחדשות עירונית, הגדלת צפיפויות, פיתוח סביב מערכות הסעת המונים, הקמת שכונות חדשות ותוספת של עשרות אלפי יחידות דיור.
לכן לזהותו של מי שיעמוד בראש הוועדה המחוזית מרכז – ובעיקר לתפיסת העולם שלו – תהיה השפעה ישירה על עתידן של רעננה, כפר סבא, הוד השרון, נתניה וערים נוספות במחוז.
האם היו"ר הבא יעניק משקל גדול יותר לעמדת הרשויות המקומיות? האם המדינה תמשיך לדחוף להגדלת הצפיפות גם מול התנגדות ראשי ערים? האם רשויות חזקות יקבלו עצמאות תכנונית רחבה יותר? ומה יקרה כאשר יזם מבקש לקדם תוכנית שהעירייה אינה רוצה בה, אבל המחוז חושב שהיא נכונה?
אלה אינן שאלות תיאורטיות. הן יקבעו כמה דירות ייבנו, היכן הן ייבנו ובאיזו צפיפות – אבל בעיקר איזו עיר תקום סביבן.
הכיסא מתפנה – מאבק הכוחות נשאר
אפשר לסכם את ארבע שנות גדרון במספר – כ־100 אלף יחידות דיור שאושרו בתקופת כהונתו. אבל עבור השרון, המורשת המעניינת יותר נמצאת דווקא במחלוקת שהוא משאיר אחריו.
מצד אחד ראשי ערים שטוענים: תנו לנו לתכנן את העיר שאנחנו מנהלים.
מהצד השני המדינה שאומרת למעשה: עיר אינה אי, והתכנון שלה חייב לשרת גם צרכים מחוזיים ולאומיים.
ובתוך המתח הזה נמצאים היזמים, הקבלנים והתושבים – אלה שבסופו של דבר צריכים להפוך תוכניות על הנייר לשכונות שאפשר לחיות בהן.
יממה לפני הודעתו עמד גדרון בנתניה ואמר שמוסדות התכנון אינם מנותקים מהשטח. אולי זה המשפט הנכון לסיים איתו תקופה – ולפתוח את הדיון על התקופה הבאה.
כי עכשיו הכיסא מתפנה. השאלה החשובה באמת היא לא רק מי יישב עליו – אלא מי יקבע איך ייראה השרון של העשור הבא.
