הריאיון עם איליה נמירובסקי נערך יומיים לפני הפסקת האש, ואחרי שנדחה בעקבות ירי טילים מאיראן. אחרי כל אירוע כזה, נמירובסקי ועמיתיו ליחידת חילוץ והצלה הם הראשונים שמגיעים לזירה, אך איש אינו נכנס לבניינים הפגועים לפני שהוא עצמו, כמהנדס החילוץ, מאשר שניתן להיכנס.
""אף אחד לא יכול להיכנס לבניינים לפני בדיקה הנדסית כי הכי גרוע שיכול לקרות זה שצוות החילוץ יפגע בעצמו ולא יוכל לעזור ללכודים", מסביר נמירובסקי. "הצוות הראשוני שמגיע לאזור הנפילה כולל גם רופאים, חובשים, מחלצים ומפקדים שמנהלים את האירוע אבל אנחנו המהנדסים נכנסים ראשונים. אנחנו עושים הערכה ראשונית, מחליטים מאיפה מתחילים לחלץ והאם אפשר בכלל. מאפשרים לחלץ אנשים מאזורים שניתן להיות בהם ומבקשים להזמין ציוד מיוחד עבור האזורים המסוכנים".
תוך כמה זמן מרגע הנפילה אתם מצליחים להגיע?
"לרוב אנחנו מגיעים תוך רבע שעה, בהתאם למידע ולנקודות ציון שאנחנו מקבלים. התושבים מאוד אחראים ומדווחים למדא או לפיקוד העורף. אם יש כתובת נגיע יותר מהר, אבל לפעמים אנחנו מחפשים את המיקום המדויק לפי עמוד העשן שמיתמר למעלה".
איך מחליטים את מי מחלצים קודם?
"מחלצים מה שאפשר מתי שאפשר, אבל יש תרגולות וקדימויות למי ניגשים ראשון. קודם כל הפצועים שצריכים טיפול רפואי, ואחר כך אנשים שלא נשקפת להם סכנה מיידית. אלה שנתקעו בקומות הגבוהות ואינם פצועים ולוקח זמן להגיע אליהם אז הם מחכים. מפעילים מטריצה של שיקולים שיש לאזן ביניהם. אין אינסוף משאבים אבל לא נתקלתי במקרה של מגבלה בגלל חוסר בציוד או כח אדם מקצועי".
את השרות הצבאי שלו עשה מנירובסקי כלוחם בהנדסה קרבית ואת התפקיד כמהנדס חילוץ של פיקוד העורף הוא מבצע בהתנדבות מלאה. לא דבר קל עבור עצמאי, שהוא גם שותף בחברה המתמחה בפיקוח הנדסי בפרויקטים של התחדשות עירונית (א.ל. הנדסה) וגם אבא לשלושה ילדים.
"זה לא פשוט", הוא מודה. "יומיים אחרי ה 07/10 נקראתי לצפון ובשנת 2024 עשיתי יותר ממאה ימי מילואים ואין לעת כמה אעשה ב 2025. בליל המתקפה על איראן הוקפצנו בשלוש בלילה ומאז אני לא בבית. אישתי עובדת מהבית ואני עובד מרחוק בין אירוע לאירוע".
כעצמאי, יש לי אחריות כבדה לחיי אדם
נמירובסקי הוא בעל תואר מהנדס בניין מאוניברסיטת בן גוריון ובעל תואר שני בהנדסת ניהול בטיחות ומאחוריו שנים רבות של ניסיון עבודה בתחומי בטיחות וניהול סיכונים. לפני שהקים את חברת א.ל. הנדסה עם שותפו וחברו, מהנדס ליאור זייטלר, עבד במשרדי תכנון בתכנון מבנים וגשרים.
"עבדתי הרבה במשרדי תכנון שקיבלו הזמנות מהצבא, שם מדובר במתקנים שחייבים להיות ממוגנים ב 100% לכל איום, כך שבזמן אזעקה אנשים יכולים להישאר במקום ולהמשיך לעבוד. כמובן שגם כל בניין אזרחי היום בארץ מחויב במענה מיגון כמו ממ"ד, כאשר כל תכנון המרחב המוגן מוגש לאישור פיקוד העורף".
למה החלטת ללכת לדרך עצמאית?
"בשלב מסוים הרגשתי שאני לא ממצה את הפוטנציאל שלי, מהבחינה שלא יכולתי לבחור את הפרויקטים אותם ביצעתי. כעצמאי אני יכול לעשות פרויקטים שיותר מעניינים אותי, מצד שני מדובר באחריות כבדה לחיי אדם".
חברת א.ל. הנדסה הוקמה למעלה מעשור, והיא מתמחה בפיקוח הנדסי בפרויקטים של התחדשות עירונית. החברה מלווה אלפי דיירים במאות פרויקטים מגוונים – החל מבנייני בוטיק ועד לפרויקטי ענק של מתחמי התחדשות עירונית. עד היום הובילה החברה מאות פרויקטים מגוונים – החל מבנייני בוטיק ועד מתחמי ענק של 150 – 170 דיירים במרכז, כולל מתחמי ענק בגוש דן, ובתקופה האחרונה וביתר שאת בצפון – חיפה, נוף הגליל, קריות, עכו ונהריה. מעל 70 פרויקטים שלה כבר נמסרו ו כ-80 נמצאים בשלב ביצוע. יש לה ניסיון מוכח ויכולת ליווי לפרויקטים בסדר גודל משמעותי, כאלה שכוללים עירוב שימושים – מגורים, מסחר ומשרדים.
בהתחדשות עירונית, הניסיון שלך במיגון בא לידי ביטוי ביתר שאת?
"הדגש בהתחדשות עירונית הוא אכן על מתן חיזוק והגנה שהייתה חסרה, וכמהנדס פיקוד העורף שראה את הבניינים אחרי הפגזה, אני רואה את החשיבות העצומה שלה. יש לא מעט דיונים שאנחנו עוסקים בהם האם להעדיף ממ"דים או ממ"קים. הממ"ק יותר טוב מבחינת חוזק, כי כמעט אין לו קירות חיצוניים והקירות יותר עבים, אבל מבחינת הקירבה והיכולת לשהות במרחב המוגן לאורך זמן הממ"ד עדיף, שכן ילדים יכולים לישון בו. לממ"ק מגיעים דיירים מכל הדירות ואם מדובר במערכה ממושכת זה לא נוח וגורם להם לאי נוחות וזיכרונות רעים. יותר רגוע להישאר בממ"ד ולדעתי אם ילד מרגיש רגוע זה תורם לו יותר מאשר עוד בטון בעובי קיר. בריאות הנפש לא פחות חשובה".
עד כמה המרחבים המוגנים מגבילים את התכנון?
"כיום אלה דברים שבשגרת התכנון, אבל כאילוץ זה מפריע יותר לאדריכלים כי מדובר בחללים פחות פונקציונאליים ומגבילים מהבחינה שאי אפשר לפתוח בהם קיר למשל כך שהם מקבעים את התכנון. לכן הרבה אדריכלים שמים את הממ"ד בצד כדי לאפשר יותר גמישות בשינויים עתידיים לדירה. החברה מתכננת גם מבני ציבור, וגם שם יש אתגרי מיגון כי הם מאוד מאוכלסים ופרושים על שטח גדול וצריכים לעמוד בהנחיות הג"א גם לבעלי מוגבלויות".
המערכה מול איראן הוכיחה את הנחיצות של המרחבים המוגנים
במהלך השנים חווה נמירובסקי באופן ישיר את התהליכים שעברה ישראל בנושא מיגון בניינים.
"לצערנו ישראל עברה דרך ארוכה", הוא אומר. "כשהתמחיתי במיגון באוניברסיטה, בקורסים לימדו על ההתמודדות עם אפקט הפיצוץ ופחות התמקדו בתכנון המרחב המוגן. גם לא לימדו איך לטפל במבנה שנפגע מטיל, שהיציבות שלו נפגעת והטיפול בו שונה לחלוטין מהטיפול במבנה שהוא היה קודם. כשהתנדבתי לפיקוד העורף עשיתי קורס של מהנדסי חילוץ, שם מדברים על בניינים שנפגעו ונותנים דגש על הנדסה שהיא קצת אחרת".
כמי שכבר קרוב לשנתיים מגיע ראשון לאתרי הרס טילים, הוא גם יכול להעיד ממקור ראשון על ההבדלים בין זירות האסון לאורך המלחמה ובמהלך מבצע "עם כלביא".
"בהתחלה הפגיעות כללו פחות עבודת חילוץ כי המבנים לא נפגעו בצורה כל כך הרסנית, ורוב האנשים בתוך המבנה הצליחו לצאת בכוחות עצמם, כך שברוב המקרים היינו מגיעים למבנה והוא היה ריק, ולנו נותר בעיקר להעריך את המסוכנות שלו. בנוסף, היה מדובר בעיקר בבתים פרטיים כי רוב הירי מלבנון היה ליישובים בקו ראשון – קיבוצים ומושבים שבהם הבנייה נמוכה.
"הירי מאיראן הוא של טילים הרבה יותר מסיבים והנזק מהם הוא לא נקודתי אלא יותר אזורי. לא רק מבנה אחד נפגע אלא כל המרחב הוא אתר של פגיעה. כשמגיעים אליו עושים בדיקה לא רק באזור הצמוד למבנים שנפגעו אלא ברדיוס של עשרות מטרים מנקודת הפגיעה".
ויש לו גם מסר למי שחושב שאפשר לוותר על כניסה למרחב מוגן.
"הממדים אמנם לא מתוכננים לפגיעה ישירה, אבל אין ספק שהמערכה מול איראן הוכיחה שמערכת המיגון נדרשת והיא מצילת חיים. לדעתי, יש קצת פופוליזם בנושא. עם כל המגבלות, עדיין הממ"ד הוא מרחב מאוד מוגן וככל שהשנים חולפות בונים קירות, חלונות ודלתות יותר עבים וחזקים".
