הרקע: התאוששות בתעסוקה ואחריה ירידה
מלחמת חרבות ברזל וההגבלות על כניסת עובדים פלסטינים שינו את הרכב כוח האדם בענף הבנייה. לאחר הפגיעה בתחילת המלחמה נרשמה התאוששות, ובסוף 2025 הגיע מספר המועסקים בענף לכ־387 אלף. במחצית הראשונה של 2026 ירד מספרם לכ־352 אלף, בעיקר בעקבות צמצום בתעסוקת ישראלים. ברבעון השלישי נרשמה התאוששות חלקית, אך מספר העובדים המקומיים נותר נמוך בכ־7% מרמתו בסוף 2025.
במקביל, מספר העובדים הזרים בענף עלה מכ־30 אלף ערב המלחמה לכ־89 אלף ברבעון השני של 2026. באוצר מצביעים גם על ירידה בהתחלות ובגמר הבנייה ועל הצטברות דירות חדשות שלא נמכרו, כגורמים שעשויים להעיד על היחלשות הביקוש לעובדים.
על רקע זה קוראים באוצר לבחון מחדש את מדיניות הגדלת מספר העובדים הזרים, תוך התחשבות בהשפעה האפשרית על תעסוקת ישראלים. הנתונים מצביעים על מגמות מקבילות, אך אינם מוכיחים כשלעצמם שהעובדים הזרים הם שגרמו לירידה בתעסוקה המקומית.

בריק: העיכובים בבנייה פוגעים גם בעובדים הישראלים
בתגובה לסקירה מסר בריק: "אנו מסכימים בהחלט שיש לבחון את היקף הצורך האמיתי בעובדים בענף הבנייה ואת הזרים בפרט".
עם זאת, להערכת ההתאחדות, הירידה במספר העובדים נובעת מכך ששנות המלחמה והחלטות המדינה האריכו את משך הבנייה ועיכבו את הגעתם של פרויקטים רבים לשלבים המתקדמים. בשלבים אלה, טוען בריק, כמעט כל העובדים הם ישראלים. לכך מצטרפת היעדרות ממושכת של עובדים בשל שירות מילואים.
לדבריו, שינוי המדיניות ומתן אפשרות להביא את העובדים הנדרשים לענף יסייעו לצמצם את הפער: "אנחנו זקוקים לתוספת של כ־40 אלף עובדים זרים כדי לעמוד בצרכים המלאים של המשק בתחומי הבנייה והתשתיות בשנים הקרובות".
בריק הוסיף כי לטענת ההתאחדות, כל עובד זר שנכנס לעבודה בענף מייצר עבודה לארבעה ישראלים. הוא קרא לממשלה הבאה לפעול מיד עם כינונה: "חובתה של הממשלה הבאה להיכנס לעובי הקורה מיד עם כינונה ולקבוע כלים להאצת הבנייה והגדלת היצע הדיור והתשתיות".












