ועדת הערר הפכה את הסירוב בהרצליה: שני בתים בנווה עמל יוכלו להתקדם להיתר

הערר הוגש על ידי עו"ד ענת בירן ועו"ד דורון שי ממשרד ענת בירן – עורכי דין. הבקשה נדחתה בשל שתי מחלוקות מרכזיות: רוחב פתח הגישה לחניה המתוכננת ומפלסי הבתים ביחס לטופוגרפיה ולבינוי הקיים בסביבה.

המחלוקת על החניה: פתח של 5 מטרים

בעניין החניה טענו העוררים כי אין היגיון בפרשנות שלפיה התוכנית מחייבת להקצות מקומות חניה בתוך המגרש, אך בה בעת אינה מאפשרת גישה מעשית אליהם. לטענתם, גם תיק המידע שנמסר על ידי העירייה כלל הוראות מפורשות בנושא החניה ולא הצביע על מניעה לפתיחת הגישה שהתבקשה.

ועדת הערר ציינה כי הצדדים הציגו בפניה פרשנויות שונות להוראות התוכנית, אולם לנוכח ההסכמה שהושגה היא לא נדרשה להכריע ביניהן. בפועל נקבע כי הבקשה תתוקן כך שמפתח החניה בחזית המגרש יהיה ברוחב של חמישה מטרים – בהתאם לרוחב שהתבקש מלכתחילה.

בהחלטתה הפנתה הוועדה גם להוראות תיק המידע שנמסר לעוררים, ובכללן ההוראות בדבר הקצאת שני מקומות חניה לכל יחידת דיור ורוחב חזית הגישה לחניה.

גם מפלסי הבתים שונו

המחלוקת השנייה עסקה במפלסי הבנייה. גם כאן נפתרה הסוגיה באופן שאימץ בעיקרו את עמדת העוררים בדבר הצורך להתאים את המבנים לטופוגרפיה הקיימת ולבתי המגורים הסמוכים.

ועדת הערר קבעה את מפלסי הבתים בהתחשב בבינוי הקיים בפועל, בגבהים בסביבה ובתוכנית הבינוי המאושרת, תוך ביצוע התאמות נקודתיות בתכנון.

המשמעות המעשית של ההחלטה היא שלאחר הטמעת התיקונים שקבעה ועדת הערר, הבקשה תועבר מחדש לרשות הרישוי ותאושר בהתאם למתווה, בכפוף למילוי יתר הדרישות על פי דין.

עוד נקבע כי אם הבקשה המתוקנת תעמוד בתנאי ההחלטה, היא תועלה לרשות הרישוי בתוך 45 יום.

הביקורת על הליך הרישוי: "סורב" זה לא מספיק

אלא שהחלק המשמעותי בהחלטה חורג מהמגרש הספציפי בנווה עמל.

ועדת הערר מתחה ביקורת על אופן הטיפול בבקשה מצד הוועדה המקומית. יו"ר ועדת הערר ציין כי בפרויקטים של בנייה אין הצדקה להחזיר מבקש היתר למעשה לתחילת התהליך, כאשר ניתן להבהיר אילו תיקונים יאפשרו את אישור הבקשה.

לדבריו, גם כאשר בקשה אינה מאושרת במתכונתה הנוכחית, יש מקום לציין באילו תנאים ניתן יהיה לאשרה.

הוועדה התייחסה במפורש גם לחובת ההנמקה. יו"ר הוועדה ציין כי החלטה המסתכמת במילה "סורב" אינה מסבירה מהו הפגם הטעון תיקון, והבהיר כי החלטות צריכות להיות מנומקות ומובהרות ובמקרים המתאימים להציג גם חלופה או פתרון אפשרי.

חברת הוועדה, האדריכלית אנדה בר, התייחסה למחלוקות שלעתים נוגעות לפערים של סנטימטרים וניתנות לפתרון באמצעות הידברות, ואמרה כי הן "לא צריכות להגיע לשם". היא קראה לגורמי הרישוי לפעול באופן שימנע מחלוקות מיותרות.

האמירות הללו מעניקות להחלטה משמעות רחבה בהרבה מהמקרה הפרטי של שני הבתים בהרצליה. ועדת הערר מציבה למעשה רף להתנהלות בהליכי רישוי: לא רק להחליט אם בקשה מאושרת או נדחית, אלא לנמק את ההחלטה, ובמקום שבו ניתן לתקן את התכנון – להבהיר למבקש מהם השינויים שיאפשרו לקדם את ההיתר.

עו"ד ענת בירן: "הליך רישוי לא צריך להפוך למבוי סתום"

עו"ד ענת בירן, שייצגה את בעלי המגרש יחד עם עו"ד דורון שי, הדגישה כי להחלטה יש משמעות החורגת מהתוצאה עבור בעלי הקרקע.

"החשיבות של ההחלטה היא גם בתוצאה הקונקרטית עבור בעלי המגרש, שיוכלו כעת להתקדם עם הבנייה, וגם במסר הרחב יותר שעולה מהדיון. הליך רישוי לא צריך להפוך למבוי סתום כאשר קיימים פתרונות תכנוניים סבירים ומעשיים."

לדבריה, במקרה הזה ניתן היה לפתור את שתי המחלוקות – הן בנושא החניה והן בנושא המפלסים – באמצעות בחינה עניינית של הוראות התוכנית, תיק המידע והמצב הקיים בשטח.

"אנו שמחים שהערר הוביל למתווה שמאפשר כעת את אישור הבקשה".