יש מקומות שהסיפור שלהם מתחיל במספרים: כמה דירות, כמה קומות, כמה שווה הקרקע. בית הנערה בהוד השרון הוא בדיוק ההפך. הסיפור שלו מתחיל בילדות ונערות. בבית. בשליחות ציבורית. ברעיון שמאחורי האדמה הזאת יש ייעוד שהוא גדול יותר מתוכנית בניין עיר.
עוד ב־1923 נרכש השטח על ידי נורמן שיפר, יהודי קנדי שביקש לקדם במקום התיישבות. ב־1930 הוא נמכר לעיריית תל אביב, שבמהלך השנים הקימה בו מוסד חינוכי, ובהמשך את בית הנערה — פנימייה לנערות חסרות בית ולנערות בסיכון. הפנימייה פעלה במקום עשרות שנים, עד שנסגרה ב־2003. מאז, המתחם הלך והתרוקן, המבנים ננטשו, והלב הירוק של המקום הפך בהדרגה לשטח מוזנח, סגור וטעון.
אבל מה שננטש פיזית, הפך עם הזמן לאחת הקרקעות המבוקשות ביותר באזור.
מתחם בית הנערה, המשתרע על מאות דונמים באזור כפר הדר, ליד פארק ארבע עונות ונחל הדר, זוהה במשך שנים כעתודת בנייה אסטרטגית. התוכנית הישנה קידמה בנייה רחבת היקף במתחם, ובשלבים מוקדמים יותר דובר על היקף של כ־2,400 יחידות דיור בכלל המתחם. גם ב־2022 כבר דובר במקביל על מהלך תכנוני שנועד לשמר את ערכי הטבע וההיסטוריה במרכז השטח, לצד תוספת יחידות דיור והעברת מוקדי הבנייה לאזורים אחרים בתוכנית.
כאן בדיוק נכנס הקרב הגדול
כאשר אמיר כוכבי נכנס לתפקיד ראש עיריית הוד השרון, הוא מצא על שולחנו תוכנית שכבר עברה דרך ארוכה במוסדות התכנון. במקום לחתום ולהתקדם, הוא בחר לבלום. כוכבי טען כי התכנון המקורי יוצר שכונת לוויין מנותקת, עם פגיעה בחורש הטבעי ובנחל הדר, וביקש לשנות מהותית תוכנית שכבר כמעט הייתה סופית. זה היה מהלך נדיר: לנסות לפתוח מחדש תוכנית מאושרת כמעט עד לקו הסיום.
עוד ב־2022, במקביל לקרב הזה, כבר הוצגה במיקומי התפיסה החדשה של העירייה: שינוי ייעודים במתחם, ביטול הריסה במבנים מסוימים, חיזוק ייעוד של שטחים פתוחים ומבני ציבור, והעברת בנייה לחלקים אחרים של התוכנית. באותה עת פורסם כי במסגרת העדכון דובר על תוספת של 18 יחידות דיור ביחס למצב המאושר באותו תא תכנון, כך שמספר היחידות באותו רכיב תכנוני יעמוד על 258. זה היה שלב חשוב, משום שהוא סימן את כיוון החשיבה העירוני: לא לבטל את הפיתוח, אלא להזיז אותו כדי לשמור על לב המתחם. (mikumi.co.il)
בזמן שהעירייה נאבקה על התכנון, השוק רץ קדימה.
באפריל 2021 רכשה ישראל קנדה כ־33 דונם במתחם תמורת כ־511 מיליון שקל. בינואר 2022 היא מכרה מחצית מזכויותיה ליזם יוסי אברהמי בתמורה לכ־440–441 מיליון שקל. במאי 2022 זכו ישראל קנדה ויוסי אברהמי גם ברכישת כ־6 דונם נוספים במתחם תמורת 153 מיליון שקל, ובאותה עת כבר דווח כי יחד הן מחזיקות בכ־39 דונם. לפי הדיווחים אז, החברות ביקשו לפעול להגדלת זכויות הבנייה בקרקעות שבשליטתן מכ־550 יחידות דיור לכ־630 יחידות דיור, והעריכו הכנסות פוטנציאליות של כ־3.5 מיליארד שקל. (mikumi.co.il)
כך נוצרה הסיטואציה החריגה שמלווה את בית הנערה עד היום:
מצד אחד, עירייה שנאבקת לשנות את אופי הפיתוח ולשמור על המתחם כריאה ירוקה. מצד שני, יזמים פרטיים שכבר שילמו מאות מיליוני שקלים, רכשו קרקע על בסיס תוכניות קיימות, ורצו ודאות תכנונית מהירה.
העימות לא נשאר רק ברמה התכנונית. הוא עבר גם לכסף הגדול של היטל ההשבחה.
לאחר מכירת הקרקע, דרשה עיריית הוד השרון מעיריית תל אביב לשלם היטל השבחה בגין העסקאות. תל אביב טענה כי היא פטורה מתשלום כמלכ"ר, אך המחלוקת הסתיימה ב־2023 בפשרה שאושרה: עיריית תל אביב תשלם לעיריית הוד השרון 153 מיליון שקל.
ואז הגיע השלב שהפך את הוויכוח לעובדה תכנונית חדשה.
בתחילת מרץ 2026 אישרה הוועדה המחוזית מרכז את התוכנית החדשה שקידמה עיריית הוד השרון. על פי השינוי המאושר, 241 יחידות דיור שהיו אמורות להיבנות בתוך מתחם פארק בית הנערה נוידו החוצה, לשולי המתחם. במקום בנייה בלב השטח, נקבע רצף של כ־100 דונם שטחים ציבוריים פתוחים; בשוליים תותר בנייה של 539 דירות בבניינים בני 7 עד 9 קומות, לצד כ־2,000 מ"ר למסחר ותעסוקה. ובסך הכול, בכל מתחם בית הנערה וסביבתו, עדיין מדובר בכ־2,500 דירות חדשות.
כלומר, חשוב להבין:
בית הנערה לא עבר מ"נדל"ן" ל"אנטי נדל"ן". הוא עבר ממהלך של בנייה בלב החורשה למהלך של הסטת הבנייה לשוליים ושימור הלב הירוק. זאת אולי הנקודה הכי חשובה בסיפור. לא ניצחון מוחלט של צד אחד, אלא כפיית מודל אחר של פיתוח: יותר פארק, יותר שימור, פחות חדירה למרכז ההיסטורי והנופי של המתחם.
אבל הסיפור לא נגמר עם התוכנית. להפך, הוא רק עבר שלב.
כבר בינואר 2026 פורסם על היתר בנייה ראשון במתחם, בתוך כשלושה חודשים בלבד, במסגרת מסלול מהיר. ההיתר ניתן לפרויקט מגורים של 73 יחידות דיור במתחם, מדובר בפרויקט של חברת יובלים, הכולל מבנה בן 6 קומות וקומת גג חלקית, לצד מבנה נמוך נוסף. המשמעות היא שחרף הקרב על התכנון הכולל, חלקים מהמתחם כבר יצאו משלב הוויכוח לשלב המימוש בפועל.
במקביל, ישראל קנדה ויוסי אברהמי כבר משווקות את בית הנערה כפרויקט מגורים פעיל. באתר ישראל קנדה מתואר הפרויקט כמתחם מגורים בהוד השרון המוקם על ידי שתי החברות, עם 20 בניינים ו־660 יחידות דיור. זהו נתון שיווקי של היזמים לגבי חלק הפרויקט שבבעלותם, ולא תיאור של כלל התוכנית במתחם כולו — אבל הוא ממחיש עד כמה מבחינת השוק, הסיפור כבר עבר משלב ההמתנה לשלב המכירה והביצוע.
וכאן טמונה המורכבות האמיתית של בית הנערה.
זה לא סיפור פשוט של "רעים מול טובים", וגם לא רק של "עירייה מול יזמים". זה סיפור על שלושה כוחות שפעלו במקביל: הכוח הראשון הוא הזיכרון. העובדה שבמרכז אחת הקרקעות היקרות בשרון עמד במשך עשרות שנים מוסד שנועד להגן על נערות במצוקה.
הכוח השני הוא התכנון. השאלה איך מפתחים עיר ביקוש בלי למחוק את המקומות שיש להם ערך היסטורי, סביבתי וציבורי.
הכוח השלישי הוא הכסף. עסקאות של מאות מיליוני שקלים, אינטרסים יזמיים, היטל השבחה של 153 מיליון שקל, ושוק נדל"ן שלא מחכה לאף אחד.
בסוף, בית הנערה הפך לסמל כי הוא מחזיק את שלושתם יחד. יש בו עבר מוסדי ורגשי. יש בו מאבק תכנוני חריג. ויש בו נדל"ן מהיקר והמבוקש בארץ. עכשיו, כשהתוכנית החדשה כבר אושרה, וכשבשטח כבר מתחילים היתרים וביצוע, השאלה כבר איננה רק מה ייבנה בבית הנערה, אלא איך ייראה האיזון בין העיר לבין הקרקע, בין הפארק לבין השכונה, בין הזיכרון לבין השיווק.
כי בסופו של דבר, זה מה שהופך את בית הנערה לסיפור הרבה יותר גדול מעוד פרויקט מגורים בהוד השרון.
זהו סיפור על מקום שננטש, הפך לבוננזה נדל"נית, כמעט נבלע בתוך תשריטים, ואז נכתב עליו מחדש פרק אחר — פרק שבו הנערה בלב החורשה לא נעלמה, אלא הכריחה את העיר לעצור ולשאול מה באמת ראוי שיישאר שם.
