כששאלו אותי ב־2023 כיצד תיראה רעננה בעוד 30 שנה, דיברתי על עיר שצריכה לדעת לצמוח ולהתחדש מבלי לאבד את האיכויות שהפכו אותה למה שהיא. שלוש שנים לאחר מכן, תפיסת התכנון שלי לא השתנתה במהותה – אבל היא בהחלט התחדדה.
אנחנו עובדים כיום על עדכון תכנית המתאר של רעננה לשנת 2050, מתוך הבנה שהעיר צריכה להיערך כבר היום לשינויים הדמוגרפיים, התחבורתיים, הכלכליים והסביבתיים שמתרחשים במדינה כולה, ובמקביל לשמור על החזון ועל הזהות המקומית שלה.
אני רואה את רעננה של 2050 כעיר משמעותית מאוד בשרון ובמרכז הארץ. עיר שממשיכה לצמוח ולהתחדש, אבל עושה זאת תוך שמירה על האיכויות שבנו אותה לאורך השנים.
רעננה מורכבת כבר היום מקהילות רבות ומגוונות, וזה בעיניי אחד הנכסים הגדולים שלה. התכנון צריך לאפשר להן להמשיך להתקיים יחד בתוך עיר שיש בה איכות חיים גבוהה, שטחים ירוקים, מוסדות ציבור טובים ומרחב עירוני נעים.
רעננה כבר אינה אי
אחד השינויים הגדולים בתפיסה התכנונית הוא ההבנה שרעננה כבר לא יכולה להיתפס כעיר שפועלת בפני עצמה. היא חלק ממטרופולין גדול, ולכן הקישוריות שלה למטרופולין תל אביב, לשרון ולשאר חלקי הארץ הופכת למרכיב מרכזי בתכנון.
התחבורה הציבורית, המטרו, הרכבת, שבילי האופניים והיכולת לנוע בעיר בלי להיות תלויים ברכב הפרטי ישפיעו מאוד על הדרך שבה נגור, נעבוד ונחיה כאן.
המטרה היא רעננה ירוקה יותר, מחוברת יותר ומחודשת יותר – אבל כזו שלא מאבדת בדרך את ה־DNA שלה.
לא תכנית אחת – אלא מהלך עירוני שלם
כששואלים אותי מהו המהלך התכנוני שישנה יותר מכל את רעננה בעשור הקרוב, אני לא חושב שנכון להצביע על תכנית אחת.
השינוי המשמעותי יגיע דווקא מהחיבור בין מספר מהלכים גדולים.
בראש ובראשונה נמצאת תכנית המתאר החדשה של רעננה, שאמורה להגדיר את הכיוון העירוני עד 2050 ולתרגם לתכנון את ה־DNA המקומי שאנחנו רוצים לשמר ולפתח.
לצדה מקודמת תכנית מע"ר אחוזה, שהיא מבחינתי אחת התכניות החשובות ביותר לעתיד מרכז העיר, משום שהיא עוסקת בהתחדשות של הלב העירוני ולא רק בתוספת של יחידות דיור.
לכך מצטרפת תמ"א 70, שמגדירה מחדש את היחסים בין הבנייה לבין מערכת התחבורה הציבורית עתירת הנוסעים, וכמובן – תכנית המטרו עצמה.
כל אחת מהתכניות האלה חשובה בפני עצמה, אבל הכוח האמיתי יהיה בחיבור ביניהן: מרכז עיר מתחדש, תחבורה ציבורית איכותית, עירוב שימושים, יותר הליכתיות, התחדשות של המרקם הבנוי ומוקדי פיתוח חדשים.
בסופו של דבר מדובר במכלול תכנוני אחד שיקבע איך רעננה תיראה ותתפקד בעשורים הבאים.
המטרו הוא לא רק רכבת
המטרו הוא הרבה יותר מפרויקט תחבורתי. בעיניי הוא אחד המחוללים העירוניים המשמעותיים ביותר שרעננה צפויה לפגוש בדורות הקרובים.
ככל שאוכלוסיית העיר והמטרופולין תגדל, לא נוכל להמשיך להתבסס באותה מידה על הרכב הפרטי. המטרו, יחד עם הרכבת ומערכות הסעת ההמונים האחרות, יאפשר שינוי אמיתי בהרגלי התנועה וייצר אלטרנטיבה משמעותית לרכב.
אבל ההשפעה אינה רק על הדרך שבה אנחנו נוסעים.
סביב תחנות המטרו צפויה העצמת בינוי, עירוב שימושים של מגורים, תעסוקה ומסחר ויצירת מרחב ציבורי המותאם הרבה יותר להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולתנועות רכות.
תחנת מטרו אינה רק מקום שעולים בו לרכבת. היא הופכת למוקד עירוני.
לכן אנחנו צריכים לחשוב כבר היום על הרחובות שמובילים אליה, על חזיתות המסחר, על הצללה, על שבילי אופניים, על מבני הציבור ועל הקשר בין התחנה לבין השכונות שסביבה.
במובן הזה, המטרו ישפיע לא רק על התחבורה ברעננה אלא גם על מפת הבנייה ועל האופן שבו יתפתחו מוקדי העיר.
לא בכל מקום צריך לבנות לגובה
כבר בתכנית המתאר הקיימת, רע/3000, הוגדר עיקרון שלפיו חלק משולי העיר וממספר מוקדים מרכזיים יכולים לשאת בנייה גבוהה יותר. גם לאורך מרכז אחוזה קיימים מוקדים שבהם נכון לשקול העצמה כחלק מתהליך ההתחדשות העירונית.
עם זאת, אני לא מאמין שבנייה לגובה היא מטרה בפני עצמה.
בנייה גבוהה חייבת להיות מדודה ולהיעשות במקומות שבהם היא מייצרת ערך עירוני אמיתי – ליד מערכות תחבורה ציבורית משמעותיות, במוקדי תעסוקה ומסחר ובאזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לעיר.
מנגד, יש ברעננה מרקמים של בנייה נמוכה וצמודת קרקע שהם חלק מהותי מהזהות העירונית. לא כל מקום צריך לעבור תהליך של העצמה ולא כל שכונה צריכה להפוך לאזור של בנייה רוויה.
אחד האתגרים שלנו הוא לדעת היכן לייצר שינוי משמעותי – והיכן דווקא לשמר.
מבחינתי, בנייה מעל תשע קומות צריכה להיות ממוקדת באזורים מוגדרים מאוד. דוגמה מובהקת היא אזור תחנת רכבת רעננה מערב, שבו קיימות עתודות קרקע משמעותיות והזדמנות ליצור רובע עירוני חדש הנשען על תחבורה ציבורית איכותית.
זה בדיוק סוג המקום שבו יש היגיון תכנוני אמיתי בבנייה גבוהה ובעירוב שימושים.
האיזון בין התחדשות לבין שימור האופי המקומי הוא אולי אחד האתגרים החשובים ביותר בתכנון העתידי של רעננה.
ובעוד שלוש שנים?
אני מקווה שבעוד שלוש שנים כבר לא נדבר רק על תכניות, אלא נתחיל לראות חלק מהן מתממשות בפועל.
שני מוקדים מרכזיים שאני מצפה לראות בהם שינוי הם רעננה מערב – "שכונת הצעירים" – ומע"ר אחוזה.
רעננה מערב היא אחת ההזדמנויות המשמעותיות האחרונות של העיר לפתח רובע חדש בקנה מידה משמעותי, עם חיבור ישיר למערכות התחבורה הציבורית ועם תפיסה עירונית עדכנית.
במקביל, אני מצפה לראות את תחילת המימוש של מע"ר אחוזה.
מרכז אחוזה הוא הלב ההיסטורי והמסחרי של רעננה, והוא משווע להתחדשות כבר שנים רבות. המטרה היא לא רק לבנות בו יותר, אלא להחזיר לו את החיוניות העירונית – מסחר רציף, מרחב ציבורי איכותי, יותר הולכי רגל, נגישות לתחבורה ציבורית והתחדשות של המבנים הקיימים.
אם בעוד שלוש שנים נוכל להסתובב בעיר ולראות שהמהלכים האלה כבר יצאו מהשרטוטים ומהוועדות והפכו למציאות בשטח – נדע שרעננה כבר עשתה את הצעד הראשון לעבר 2050.
כי בסופו של דבר, האתגר הגדול שלנו אינו רק לבנות את רעננה של העתיד. האתגר הוא לבנות עיר אחרת – ולהבטיח שהיא עדיין תרגיש רעננה.
חיים מלמן הוא מהנדס העיר רעננה
