בין אזעקה לאזעקה, בין דיון תקציבי לעוד ישיבת ועדה שנדחית, המציאות לא מחכה. הבניינים מתיישנים, התשתיות נשחקות, והפער בין קצב הגידול באוכלוסייה לבין היצע הדיור רק גדל. בתוך כל זה יש תחום אחד שאין לנו שום פריווילגיה לדחות: ההתחדשות העירונית.
ההתחדשות העירונית איננה רק פרויקט נדל"ני. היא מנגנון לאומי לחיזוק ערים, לשיקום שכונות ותיקות, להגדלת היצע הדירות ולשיפור איכות החיים. דרך הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית הציבה המדינה יעד ברור לקדם פינוי בינוי וחיזוק מבנים בקצב משמעותי. בפועל, הקצב עדיין איטי מדי.
השרון על פרשת דרכים
בערי השרון, רעננה, כפר סבא, הוד השרון והרצליה, קיימות שכונות שלמות שנבנו בשנות ה 60 וה 70. מבנים ללא ממ"ד, ללא מעלית, עם תשתיות מיושנות. אלו אינן חריגות נקודתיות, אלא תופעה רחבה.
במקביל, הביקוש למגורים באזור רק עולה. משפחות צעירות מבקשות להישאר בקרבת ההורים, איכות החיים גבוהה, מערכת החינוך מבוקשת, והקרקע יקרה. המשמעות ברורה: ההתחדשות העירונית איננה רק צורך הנדסי אלא מהלך אסטרטגי לעתיד האזור.
הדוגמה של שכונת אלי כהן בכפר סבא
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בכפר סבא דנה בתוכנית הפינוי בינוי לשכונת אלי כהן, אחת השכונות הוותיקות בעיר. מדובר במתחם ישן עם מבנים בני עשרות שנים, ללא ממ"דים ובתשתיות שהתיישנו מזמן.
התוכנית מבקשת להרוס את המבנים הישנים ולהקים במקומם מתחם מגורים חדש ובטוח יותר. אלא שהדיון התמקד בשאלת מספר יחידות הדיור ובצפיפות. מצד אחד הרצון לשמור על איזון תכנוני ותשתיתי, ומצד שני הצורך בכלכליות שתאפשר את מימוש הפרויקט.
כאשר אין הסכמה ברורה על היקף הבנייה, התוכנית נתקעת. ובזמן שהוויכוח נמשך, הדיירים ממשיכים להתגורר בבתים מתפוררים. עבורם זו אינה מחלוקת תכנונית אלא מציאות יומיומית של חוסר מיגון ותשתיות ישנות.
שכונת אלי כהן אינה מקרה בודד. היא דוגמה למתח הקיים כמעט בכל עיר בשרון בין הרצון לשמור על אופי עירוני לבין הצורך הדחוף בהתחדשות.
ביטחון, כלכלה ואחריות
ההתחדשות העירונית נוגעת בביטחון האישי של התושבים, במיוחד בתקופה שבה מיגון הוא צורך בסיסי. היא נוגעת גם בכלכלה האזורית. פרויקטים של פינוי בינוי מייצרים תעסוקה, משדרגים תשתיות ומגדילים הכנסות עירוניות.
אבל כל אלה לא יקרו אם כל תוכנית תיתקע בשלב הדיונים.
רשויות מקומיות חייבות להכריע. יזמים חייבים להציג תכנון אחראי ושקוף. והמדינה צריכה לספק ודאות רגולטורית שתאפשר לרשויות לפעול בביטחון.
השורה התחתונה
השרון אינו יכול להרשות לעצמו עוד עשור של היסוסים. כל שנה של דחייה היא שנה שבה שכונות ותיקות נשחקות, תושבים ממתינים, והפער בין הצורך לבין הביצוע גדל.
אין פריווילגיה לחכות. ההתחדשות העירונית חייבת לתפוס תאוצה עכשיו, לטובת התושבים ולטובת עתיד הערים באזור כולו.
